הכיבושים האציליים ביותר הם אלו הנעשים עם הלב והנשמה
לא יודעת לומר מה היה הרגע בו המטבח הפך לחברי הטוב. הוא תמיד היה שם, אבל בשנים האחרונות הוא תפס מקום מרכזי בחיי.
העניין הוא, שדווקא מה שהכי חיבר אותי למטבח בתחילה, הוא תחום האפייה דווקא. היא הייתה לי לתרפיה בסופם של ימים עמוסים ומתוחים, היא הייתה גורמת לי להתכנס לתוך עצמי ולהוציא תחת ידיי מאפים ביתיים מעולים. באותם ימים הגדלתי לעשות ואף הלכתי ללמוד את רזי הקונדיטוריה באופן מקצועי. האהבה הזו בשלב מסוים של חיי הפכה לחבל הצלה אמיתי בימים קשים יותר… (אבל זה סיפור נפרד שאולי אספר פעם). עם השנים התיאבון של באי הבית הפך גדול יותר, הרצון שלי להזין את ילדיי המתבגרים הולידו אהבה חדשה והיא הבישול.
הצצה של שנים למטבח של אימי המרוקאית וחמותי לשעבר שהחזיקה מטבח כורדי/ סורי חלבי/ טורקי והנשים שסבבו סביב חיי עשו את שלהן, הן הטמיעו בי את תבשיליהן, מאכליהן, תנועות ידיהן , את חכמת הבישול הפשוטה הביתית המנחמת.
אהבה זו התגברה עד למאוד בעיקר בשנים האחרונות עת הצטרף לחיי בן זוגי המכונה "הפרופסור" שהפך להיות דלק, מנוע, שופל, לכל שיגעונותיי ויש לי כאלו לא מעט. הוא הרים את כל אלו לרמה אחרת. חלק גדול מהעובדה שהמטבח שלי יצא החוצה לפומביות ברשתות החברתיות ומפתיחת הבלוג הזה עצמו קשור ליכולת שלו לקחת חלומות ולהביא אותם להגשמה.
הבית שלי שלו ושל שלושת ילדיי הפך אט אט למרכז קולינרי חברתי שוקק . הבית נפתח תמיד באהבה לחברים ומשפחה שפוקדים את שולחננו וחוגגים אתנו את המטעמים והטעמים שלנו. גם מסלולי הטיול שלנו בעולם הפכו פופולריים בקרב מקורבנו והפכו לנחלת רבים שביקשו המלצות שוות לאן ללכת ואיפה לאכול…
חשוב להבין כי כל הטוב הזה הוא תחביב בלבד והכל נעשה רק בזמני הפנוי, ולעת עתה חשוב לי לשמור על זה בדיוק כך.
פרנסתי היא מניהול קריירה בתחום ניהול המשאב האנושי, בגוף ציבורי גדול ואני עושה זאת בחדווה מתוך אהבת אדם גדולה מאוד. בהשכלתי אני בעלת תואר שני במשפטים ותואר ראשון במנהל ומדיניות ציבורית.
הבלוג הזה בעצם קם מתוך הרצון שלי לתעד :
מתכונים שבעיקרם הם ביתיים מוצלחים וטעימים שליקטתי עם הזמן והשנים משולחנות של קרובים ורחוקים, ספרים, מסעדות ועוד….. והעברתי אותם בהצלחה למטבחי הפרטי .
פרויקט המאמות ששם אני מתעדת את האימהות של כולנו מתוך תחושת חובה לשמר את תנועות הידיים , התבשילים החוכמה ואת אהבת הבישול והאכלה שיש לדור ההוא. הדור הזה שהולך ונעלם ולא יהיה עוד שכמותו.
טיולים החוויות והמסלולים מחוץ "לשביל החומוס" המוכר לישראלים. אטרקציות, מסעדות וחוויות אחרות שעבורנו ובטוחה שגם לאחרים יעשו את כל ההבדל.
ומי יודע מה עוד יבוא…
מקווה שהבלוג יהיה לכם לבית שחוזרים אליו כל פעם שרוצים לחוות או לטעום משהו ממש טוב.