כשנכנסתי לביתה היא קיבלה אותי במאור פנים, ישובה על הספה שמפניה קורן אור שיש רק לדור ההוא, עורה צח חלק ובהיר והיא מדברת בעברית מצוחצחת ויפה עם חיתוך דיבור שיש רק לעולי ספרו שבמרוקו.
בצניעות ובענווה בקשה שלא אצלם את פניה.
כשנפגשנו מיד הרגשתי שמולי אישה מיוחדת במינה .
רוזה, אישה בת 80 לחייה, נעזרת בהליכון ועדיין ביתה מצוחצח למשעי, עם עלות השחר מתעוררת להכנת הפיתות שהם חלק משגרת יומה, וסופי שבוע מוקדשים לבישול מטעמיה. וילדיה עד היום למרות גילם ולמרות שהם מטופלים במשפחות משלהם , עדיין מגיעים לקחת את שלהם. קופסאות אוכל של אימא.
"כל יום בחמש בבקר היא קמה להכנת הפיתות", כך מספר לי בנה, "אין מצב שאנחנו מגיעים אליה לביקור ואין פיתות ולצידם סיר מהביל"
ו"כל סופ"ש אנחנו מקבלים ממנה קופסאות של אוכל, לחם ביתי סלטים ...." "כולנו, כל שבעת האחים...."
אני ביקשתי להגיע אליה כי הפיתות המיוחדות שלה הן בשרניות במיוחד - פיתות שהן בין פיתה רגילה לבין פרנה, הן מקבלות אליהן באהבה כל תבשיל טוב ואף על פי שמדובר במתכון פשוט יחסית טעמן מחמיא לכל מה שנכנס לתוכן. וכשלקחתי מהן ביס, הן הידקו אותי חזק לקרקע, והדקו אותי למקום ממנו באתי.
לטובת המפגש בנינו היא קמה, נעזרה בהליכון ומיד החלה בהכנות. נדהמתי לראות איך היא מאורגנת להפליא וכל דבר שנלקח הוחזר מייד למקומו. ניכר היה כי טקס הכנת הפיתות היא על בסיס יומי. והיא מורגלת בו.
היא לקחה את הקמח השמרים והשמן והחלה לשה אותם במיומנות, הוסיפה בהדרגה מן המים והמשיכה ללוש רק כמה דקות וסיימה עם שמן - עטפה את הבצק ונתנה לו לנוח. מה שהפתיע אותי מאוד היה זמן הלישה קצר והבצק שהיה לא מעובד כלל, ואפילו גושישי - ההפך מכל מה שידעתי על בצק ועל טכניקות של לישה אינסופית.
היא עטפה את הקערה בשקית וכיסתה בשמיכה חמה. לאחר מנוחה של כחצי שעה היא לשה אותו עוד דקה קצרה והניחה לתפיחה נוספת
לאחר מכן , יצרה מהבצק כדורים בגודל של כדור טניס לשה וגלגלה אותם במיומנות ששייכת רק לדור שלה, עטפה אותם היטב בקמח ונתנה להם לנוח.
מיד היא הוציאה את המערוך המיוחד שלה - קטן בגודלו מעט עבה במרכזו ודק משני צדדיו והחלה מרדדת. הרידוד היה גם הוא מיוחד. היא דאגה לרדד את המרכז יחסית דק לשולי הבצק. או אז התקבלה מעין פיתה מרודדת במרכזה ומעת עבה מסביב - זה כנראה מה שיצר את הפיתה הבשרנית במיוחד.
היא הניחה את הבצק המרודד על שמיכה עבה וכיסתה אותם היטב.
היא מייד הכינה את הסיר גריל החשמלי ולא השתהתה לתפיחת הבצק. היא החישה את צעדיה כי היא בקשה לאפות פיתות שהן בשרניות ועבות מהרגיל עם כיס שלא נפתח עד הסוף ולכן דאגה שלא יתפחו מידיי ומיד חיממה את הסיר על מנת להכניסם לאפיה.
היא החלה להכניס את בצק בשיטת הראשון שרודד והוא הראשון שנאפה. ביד מיומנת כדקה מכל צד החלה באפיית הפיתות.
לאחר האפייה החלה מסדרת אותם על נייר אפיה בשיש במטבח - מוכנים לחלוקה. יצאתי את ביתה מצוידת בפיתות חמות וריחניות תוך הבטחה שאגיע לבקר שוב. כמובן שביצעתי כמה ניסיונות כדי להגיע לתוצאה זהה - וזה הגיע בסוף המתכון מסודר לפיתות של רוזה נמצא כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה