אצלי  בבית  לצד מנת הדג המוגשת בארוחות ערב שישי, לרוב מוגשות מנות שמלוות אותו.
לעיתים מדובר בזיתים מבוקעים ולעיתים  גרגירי החומוס פיקנטיים הנהדרים הללו.
את התוספות הללו אני אוהבת לבשל  בסיר משלהם אך לעיתים בהחלט ניתן לצרף להם לתוך הסיר דג או קציצה או נתח בשר.
תוספת סיר חומוס מבושל פיקנטי היא החביבה עליי מכולם, טעמו של החומוס הרכות הנימוחות שלו הדרך שהוא סופג אליו את טעמי הרוטב ייחודית רק לו.
זה המקום לומר שאין להיבהל מסט הכללים והוראות ההכנה, בסופו של יום מדובר במתכון פשוט ביותר.
על מנת לקבל תוצאה לא פחות ממושלמת של גרגירי החומוס יש להקפיד על כמה כללים.
ראשית,  ההמלצה שלי היא השימוש בזן הדס, מדובר בזן הקטן והחום של גרגירי החומוס.
בסופו של תבשיל, טעמם של גרגירי ההדס והמרקם שלהם מניבים סיר גרגרי חומוס הכי מוצלח שטעמתי.
שנית, לאחר השריית הגרגרים למשך הלילה במים, יש צורך בבישול ראשוני מקדים בסיר מלא מים וסודה לשתייה, בבישול זה יש להקפיד על בישול שבו מבשלים את הגרגרים בישול חלקי  – מה שנקרא בשפת הפסטה "אל דנטה", כאשר מרכז הגרגיר  עדיין קשה יחסית. שכן אם נבשל את הגרגירים עד רכות מלאה, הם לא ישרדו את המשך הבישול ויתפרקו לחתיכות ואף יגיעו למצב עיסתי.
שלישית, כאשר אנו כבר בישול הסופי עם התבלינים הוא חייב להיעשות על אש נמוכה / בינונית.
בישול כזה שיאחד בנחת את כל הטעמים של התבלינים והגרגרים יחד.
כלל רביעי ואחרון הוא שלב סיום הבישול.
רצוי שזה שיעשה בתנור לפני ההגשה.  התנור מאפשר בישול נוסף בסוג של מקור חום אחר שאינו מנענע או מזיז את הגרגרים (כמו שקורה בבישול) הוא שומר על צורתם של גרגירי החומוס ונותן להם טעם נוסף ורובד נוסף של בישול שמוסיף על טעמם, מעין "מרכז" את הטעם החומוסי.