את הביקור האחרון שלי במרוקו עשיתי במרקש.
עשרה ימים תמימים ביליתי ביחד עם הפרוסור שלי, בריאד קטן ונעים בלב השוק של מרקש בתוך הצבעונית ההמולה המרגשת של העיר. אם תכנסו לאינסטגרם שלי תוכלו לראות בהיילטייס של מרקש את תמונות המלצות וסרטונים מהטיול.
למרות אהבתי הגדולה למדינה הזו שהיא ארץ המולדת של הוריי ואחיי הגדולים, חשתי אכזבה גדולה מאוכל.
ברוב הפעמים האוכל היה לי תפל, לא טעים בכלל ולא מזכיר או דומה לאוכל שאכלנו בבית.
כאשר שאלתי משפחה וקרובים על העניין, נאמר לי כי האוכל היהודי היה שונה ומתובל אחרת והיה טעים יותר מהאוכל של האוכלוסייה הערבית.
ואכן ראיתי גם בבלוגי אוכל של מקומיים וגם במוזיאון האוכל במרקש ,התייחסות נפרדת לאוכל היהודי במרוקו.
זה עדיין לא אומר שכל האוכל לא היה טוב, היו כמה מאכלים נהדרים, אחד מהם הוא הטנזיה.

הטנזיה היא לא מה שאנו מכירים בארץ, תבשיל של פירות יבשים מתוקים המוגשים בדרך כלל עם קוסקוס.
טנזיה זו מנה אופיינית למרקש, ההכנה שלה נעשית באופן מסורתי על ידי גברים. כמו הטאג'ין, גם הטנזיה מציינת גם את התוכן וגם את מיכל שבו בושל האוכל.
הטנזיה היא הכד והטאג'ין היא הכלי החרוט המוכר לנו כל כך ככלי הגשה מרוקאי לקוסקוס. 

ובכן טנזיה היא מנה של בשר מבושלת בתוך כלי חרס (כד) במשך 7-8 שעות על גבי גחלים בתוך חמאם המסורתי.
מנה מאוד פופולרית היא  ה-M'koumna "טנזיה עם כמון" המורכב משוק עגל, לימון משומר, שום, זעפרן, כמון, חמאה מזוקקת ושמן זית, שימו לב הבישול ללא נוזלים. ישנן גרסאות רבות של טנזיה כמו כמו כמות אומנים במדינה של מרקש.

במקרה נתקלתי גם במתכון  הסבר על בישול בכלי חרס חברוני בשם "אדרה" של השפית נוף עאתמנה שהסיפור של הבישול בכד זהה לזה של למדתי להכיר במרוקו.